<h1>העיטור אות כ' כתובה</h1>
<h2>דף לה.</h2>
גרסינן בפרק השולח אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומין אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה התקין רבן גמליאל שתהא נודרת ליתומין וכו' ירושלמי (פ"ד ה"ג) שאימת נדרים עליהן יותר משבועה. ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין משביעין אותה (ורבא) [ורב] אמר אפילו חוץ לבית דין אין משביעין אותה וקימא לן כשמואל וגרושה משביעין אותה אפילו בבית דין כדרך כל הנשבעין ושמעינן מהכא כל היכא דאיכא למימר אתיא לאורויי התירא לנפשה כאלמנה לא משבעינן לה בבית דין. וכתב הרב המחבר דאפילו לרב קפצה ונשבעה בבית דין כגון ההיא דאמרה חי השם צבאות כל כי האי גונא אפילו רב מודה כשמואל דחוזרין ומשביעין אותה על דעת בית דין ככל הנשבעין ונוטלין ומסתברא דלא צריכא שבועה אחריתי. ודוקא בנקיטת חפץ ובשם וכן פירש רבינו שלמה. ירושלמי (פ"ד ה"ג) עברה ונשבעה רב הונא אמר נשבעה נשבעה. רב אמר לכלתיה אלולי דאנא ותרן אפילו קלוסתרא דעל רישך דידי הוא ושמואל אמר זכתה בכלים שעליה מתניתא מסייעא ליה אין לו לאיש וכו'. והאידנא סליקו שבועת אלמנה ונדר אפילו חוץ לבית דין ומנהגא תקינו בתראי למגבא שליש בלא שבועה. דאי איכא פחות מכדי כתובה בנכסים להשביעה אי אפשר שאין לה כדי כתובה ובלא שבועה אי אפשר דהבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ומשום הכי תקינו למחצה לשליש ולרביע. לרבי משה בר חנוך ובאתר דמשביעין משביעין חוץ לבית דין וכן הלכתא. ובתשובות הגאונים האידנא סליקו נקיטת חפץ אפילו בגברי אלא מטענינן ליה גזירתא ושיפורא ומשמתינן ליה וכו'.
<h2>דף לה:</h2>
ואלמנה דמדירין אמר רב הונא לא שנו אלא שלא נשאת אבל נשאת אין מדירין אותה דאפילו הדרה ברבים יש לו הפרה דסבירא ליה לרב הונא כמאן דאמר יש לו הפרה ואף על גב דאמרינן (נדרים ס"ה.) המודר הנאה מחבירו בפניו לא ישאל אלא בפניו דוקא הניית חבירו כדאיתא טעמא בגמרא דבני מערבא (פ"ה דנדרים ה"ד) רבי יוחנן אמר מפני הבושה רבי יהושע בן לוי אמר מפני החשד אבל האשה שנדרה על תנאה שעברה אין צריך בפניו. וכתב רב שרירא דלא סבירא לן כאמימר דאמר על דעת רבים אין לו הפרה דאי איתה לידרה על דעת רבים. ורבינו יעקב פירש דלא אשכחן על דעת רבים אלא בהדרת מצוה כגון גבי אונס אבל הכא ליכא למימר על דעת רבים דאפשר דמוריא היתרא לנפשה ואיכא חשש איסורא הלכך ליכא הדרה בנשאת. ומסתברא על דעת רבים ליכא אלא בפני רבים ורבים צריכין לאותה הדרה כגון גבי נושא נשים בעברה ומקרי דרדקי והקדש וערכין והוא נדר של רבים דגרסינן בירושלמי (פ"ה דנדרים ה"ד) נדר של רבים אין לו היתר והנודר ברבים אין לו היתר. ולא איפסוק הלכתא אי רבים שלשה או עשרה ולחומרא ואפילו בשלשה אין לו התרה. ומסתברא אין לו הפרה על ידי חכם אלא עד דאתו רבים דנדר אדעתייהו גבי חכם ושרי ליה אי נמי רבים גופייהו שרו ליה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה אפילו על דעת רבים יש לו הפרה על ידי חכם בלא רבים. ומנהג אבותינו שנותנין חרמות על דעת הקהל והן עצמן מתירין אותן על דעת הקהל ואף על גב דנוגעין בדבר הן רבים מתירין נדר כל אחד ואחד מידי דהוה אקרובים דכיון דקימא לן (נדרים ע"ז) כרבא אמר רב נחמן פותחין בחרטה ולאו כדינא דמי ולשון חכמים מרפא הוא אינהו שרו ועוד דעל דעת כן נדרו שאם ירצו רבים שיהא נדר יהא נדר ואם לאו לא יהא נדר כדאמרינן (נדרים ע"ג.) כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. וכן כתב רבינו חננאל דמדירין אותה על דעת רבים כלומר אין לנודר להשאל על נדרו אלא על דעת רבים עד שיודיעם דאמר אמימר הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה.
<h2>דף לו.</h2>
ורבינו יעקב אקשי האי דגבעונים נמי מצוה הוה דהא כתיב לא תחיה כל נשמה ואמאי לא הוי הפרה לההיא שבועתא. ופריק דאפילו לדבר מצוה אין לו הפרה אלא כההוא מקרי דרדקי שדעתן שוה לנדר וחרטה אבל גבעונים וכיוצא בהן שאין הדעות שוות דאמרינן שמא דעת אחד מהן לצאת למלחמה או לינשא להן או להיות ארצם רחבת ידים לפניהם וצריך פתח לכל אחד ואחד. ומסתברא מדקאמרי להו לשם ד' באנו קבילו עלייהו תשובה והרשות בידם להמית ולהחיות וליכא מצות לא תחיה כדאמרינן בספרי (פרשת שופטים ועי' סוטה ל"ה:) למען אשר לא ילמדו אתכם וגו' הא למדת שאם עשו תשובה אין נהרגין דאי לא תימא הכי שבועה נמי לא חיילא דהא אין שבועה חלה על שבועה אלא לאו שמע מינה כיון דאי מגיירי ליכא מצוה חלה שבועה עליהן.
<h2>דף מו.</h2>
ורבינו יעקב אקשי האי דגבעונים נמי מצוה הוה דהא כתיב לא תחיה כל נשמה ואמאי לא הוי הפרה לההיא שבועתא. ופריק דאפילו לדבר מצוה אין לו הפרה אלא כההוא מקרי דרדקי [לעיל ל"ו ע"א] שדעתן שוה לנדר וחרטה אבל גבעונים וכיוצא בהן שאין הדעות שוות דאמרינן שמא דעת אחד מהן לצאת למלחמה או לינשא להן או להיות ארצם רחבת ידים לפניהם וצריך פתח לכל אחד ואחד. ומסתברא מדקאמרי להו לשם ד' באנו קבילו עלייהו תשובה והרשות בידם להמית ולהחיות וליכא מצות לא תחיה כדאמרינן בספרי (פרשת שופטים ועי' סוטה ל"ה:) למען אשר לא ילמדו אתכם וגו' הא למדת שאם עשו תשובה אין נהרגין דאי לא תימא הכי שבועה נמי לא חיילא דהא אין שבועה חלה על שבועה אלא לאו שמע מינה כיון דאי מגיירי ליכא מצוה חלה שבועה עליהן.
